YouSub
Untitled

iw Hebrew

Untitled Hebrew subtitles

0 downloads · 3,120 lines · added Jul 27, 2015

Report a problem
What's wrong?
Advertisement

Hebrew transcript

בחברה דועכת, אומנות
אם היא כנה, צריכה לשקף דעיכה גם היא.
ואלא אם כן היא רוצה לבגוד בתפקוד החברתי שלה
אומנות חייבת להראות שהעולם הוא בר שינוי.
ולעזור לשנות אותו.
-ארנסט פישר
מהומות קשות בעקבות תכנית הממשלה
להחלץ מפשיטת רגל בשל הלוואותיה...
...זה שאחוז האבטלה ממשיך לעלות
והוא חייב להמשיך לעלות
רק משום שיש לנו אספקה עודפת של מוצרים...
כל זה הוא כסף מולווה...
והחוב נמצא בבעלות של בנקים במדינות אחרות...
כ-ס-ף בצורה של הלוואה אישית נוחה...
סיגריה עם פילטר שמספקת את הטעם...
משקה אלכוהולי חזק... האם את שווה?!...
האם ארה"ב מתכננת להפציץ את איראן?...
אמריקה נותנת חסות למתקפות טרור באיראן...
סבתי הייתה אדם נפלא
היא לימדה אותי כיצד לשחק מונופול.
היא הבינה ששם המשחק הוא לרכוש.
היא הייתה אוגרת כל מה שיכלה
ולבסוף הפכה לשליטת לוח המשחק.
ואז היא תמיד הייתה אומרת לי את אותו הדבר.
היא הייתה מסתכלת עלי ואומרת:
'יום אחד תלמד לשחק את המשחק'.
קיץ אחד שיחקתי מונופול כמעט כל יום כל היום
ובקיץ הזה למדתי לשחק את המשחק.
הבנתי שהדרך היחידה לנצח
היא להתחייב בצורה מוחלטת לרכישה.
הבנתי שכסף ורכוש...
זו הדרך בה מובילים.
ועד סוף הקיץ ההוא
הייתי יותר חסר רחמים מסבתי.
הייתי מוכן לכופף את החוקים אם הייתי חייב, כדי לנצח במשחק הזה...
וישבתי לשחק איתה בסתיו ההוא.
לקחתי את כל מה שהיה לה. צפיתי בה
מוותרת על הדולר האחרון ועוזבת את המשחק בתבוסה מוחלטת.
ואז היה לה עוד דבר אחד ללמד אותי.
אז היא אמרה:
'עכשיו הכל חוזר בחזרה לקופסה
'כל הבתים והמלונות האלה
'כל מסילות הברזל וחברות השירות...
'כל הרכוש הזה וכל הכסף הנפלא הזה...
'עכשיו הכל חוזר בחזרה לקופסה.
'שום דבר מזה לא היה באמת שלך.
'כולך התלהבת מזה לזמן מה.
'אבל זה היה כאן זמן רב לפני שאתה התיישבת ליד הלוח
'וזה יהיה כאן אחרי שתלך. שחקנים באים... שחקנים הולכים...
'בתים ומכוניות...
'תארים וסגנון לבוש...
אפילו גופך'.
כי העובדה היא שכל מה שאני חופן וצורך ואוגר
עומד לחזור בחזרה לקופסה ואני הולך לאבד את כל זה.
אז אתה חייב לשאול את עצמך
כשאתה משיג לבסוף את הקידום האולטימטיבי
כשביצעת את הרכישה האולטימטיבית
כשאתה קונה את הבית האולטימטיבי
כשצברת חסכונות לביטחון כלכלי
וטיפסת במעלה סולם ההצלחה
לשלב הגבוה ביותר אליו תוכל לטפס...
והריגוש התפוגג
והוא אכן יתפוגג...
מה אז?
כמה רחוק אתה צריך ללכת בנתיב הזה
לפני שתראה לאן הוא מוביל?
לבטח אתה מבין
שזה לעולם לא יהיה מספיק.
אז אתה חייב לשאול את עצמך את השאלה:
מה חשוב?
הם שווים!
הם עשירים!
והם מפונקים!
התכנית מספר אחת של אמריקה חוזרת!
הפקות מציגים Gentle Machines
סרטו של פיטר ג'וזף
כשהייתי בחור צעיר
וגדלתי בניו-יורק
סירבתי להישבע אמונים לדגל.
כמובן שנשלחתי למשרד המנהל.
והוא שאל אותי 'למה אתה לא רוצה להשבע אמונים?'
כולם עושים את זה.
עניתי שפעם כולם האמינו שכדור הארץ שטוח
אבל זה לא הופך אותו לכזה.
הסברתי שאמריקה חייבת את כל מה שיש לה
לתרבויות אחרות
ואומות אחרות
ושאני מעדיף להישבע אמונים
לכדור הארץ
ולכל מי שעליו.
מיותר לציין שלא לקח הרבה זמן
לפני שעזבתי את בית הספר לגמרי
והקמתי מעבדה בחדר השינה שלי.
שם התחלתי ללמוד על מדע
וטבע
הבנתי אז
שהיקום נשלט על ידי חוקים
ושהאדם
יחד עם החברה עצמה
אינו פטור מחוקים אלה.
אז הגיעה הקריסה של 1929.
שהתחילה את מה שאנו מכנים היום
"השפל הגדול"
היה לי קשה להבין מדוע מליונים
היו מחוסרי עבודה, חסרי בית, רעבים
בזמן שכל המפעלים עדיין עומדים שם.
המשאבים נותרו ללא שינוי.
אז הבנתי
שהחוקים של המשחק הכלכלי
היו שגויים מיסודם.
זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמת העולם השניה
במהלכה אומות שונות לפי התור
הרסו זו את זו באופן שיטתי.
לימים חישבתי שכל ההרס
והמשאבים האבודים
שבוזבזו על המלחמה ההיא
יכלו בקלות לספק את כל צרכיהם
של בני האדם על פני האדמה.
מאז, צפיתי באנושות
מכינה את הקרקע להשמדתה שלה.
צפיתי בעוד המשאבים היקרים והמתכלים שלנו
מבוזבזים ומושמדים ללא הרף
בשם הרווח והשווקים החופשיים.
צפיתי בערכי החברה מצטמצמים
לכדי מלאכותיות חומרנית נמוכה
וצריכה חסרת דעת.
ואני צפיתי בעוד הכוחות הכלכליים
שולטים במבנה הפוליטי
של החברות החופשיות כביכול.
אני היום בן 94.
ואני חושש שהנטייה שלי
נותרה כפי שהייתה
לפני 75 שנה.
חייבים להיפטר מהחרא הזה.
צייטגייסט
צייטגייסט: נעים קדימה
לעולם אל תפקפקו בכך שקבוצה קטנה של אנשים
חושבים ומחוייבים יכולה לשנות את העולם.
למעשה, זה הדבר היחיד שאי פעם עשה זאת.
-מרגרט מיד
[חלק 1: טבע האדם]
אז אתה מדען
והיכן שהוא לאורך הדרך, קדוחה לתוך ראשך
הוא ה-"תורשה מול סביבה" הבלתי נמנע
וזה נמצא שם למעלה יחד עם קולה מול פפסי
או יוונים מול טרויאנים.
אז, סביבה מול תורשה, מה שעד עתה הייתה
ראיה פשטנית לחלוטין
בנוגע למהן ההשפעות,
השפעות על איך שתא מתמודד
עם מחסור חמור באנרגיה
ועד מה שהופך אותנו למי שאנחנו ברמות
האינדיוידואליות ביותר של האישיות.
ומה שמקבלים זו דיכוטומיה שגויה לחלוטין
שמבוססת על תפיסת הטבע כדטרמיניסטי
ביסוד כל הסיבתיות.
על כך שהחיים הם ד.נ.א והקוד של כל הקודים
והגביע הקדוש, והכל מונע על ידו...
ובצד שני, נקודת מבט
שהיא יותר מתחום מדעי החברה, שלפיה
אנחנו 'אורגניזמים חברתיים'
וביולוגיה היא עבור הריריות.
בני אדם חופשיים מהביולוגיה
וברור ששתי ההשקפות הן שטויות.
מה שרואים במקום זה
הוא שלמעשה בלתי אפשרי להבין
איך ביולוגיה עובדת
מחוץ להקשר הסביבתי.
[זה גנטי]
אחד מהרעיונות המטריפים ביותר
שלמרות זאת נפוץ
ומסוכן בפוטנציה הוא:
'הו, ההתנהגות הזאת היא גנטית'.
מה זה אומר?
זה אומר כל מיני דברים מעודנים אם אתם
בקיאים בביולוגיה מודרנית, אבל בשביל הרוב
מה שמשתמע זה:
השקפת חיים דטרמניסטית;
כזו המושרשת בביולוגיה ובגנטיקה;
שגנים הם דברים שאינם ניתנים לשינוי;
שגנים הם דבר
בלתי נמנע ועדיף שלא
לבזבז משאבים בניסיון לתקן אותם;
עדיף שלא להשקיע אנרגיות חברתיות בניסיון
לשפרם בגלל שהם בלתי נמנעים, בלתי ניתנים לשינוי...
וזה שטות גמורה.
[מחלה]
נהוג לחשוב שמצבים כמו
הפרעות קשב וריכוז מתוכנתים גנטית
שמצבים כמו סכיזופרניה מתוכנתים גנטית.
האמת הפוכה.
שום דבר לא מתוכנת גנטית.
ישנן מחלות נדירות מאוד
קומץ קטן
המיוצגות בתפוצה מעטה באוכלוסיה
שהן באמת נקבעות גנטית.
לרוב המצבים המסובכים
עשויה להיות נטייה מוקדמת שיש בה מרכיב גנטי
אך נטייה מוקדמת אינה אותו הדבר כמו הגדרה מראש.
כל החיפוש אחר מקור המחלות בגנום
נידון לכישלון לפני שמישהו אפילו חשב עליו
כי רוב המחלות אינן קבועות מראש בגנים.
מחלות לב, סרטן, שבץ
מצבי שיגרון, מחלות כשל חיסוניות בכלליות
מחלות נפש, התמכרויות...
דבר מהנ"ל איננו נקבע ע"י גנים.
בסרטן השד, לדוגמא, מתוך 100 נשים החולות בסרטן השד
רק 7 נושאות את הגנים של סרטן השד.
93 נשים לא נושאות אותו.
ומתוך 100 נשים שיש להן את הגנים
לא כולן יחלו בסרטן.
[התנהגות]
גנים אינם רק דברים שגורמים לנו להתנהג
בדרך מסויימת בלי להתחשב בסביבה שלנו.
גנים נותנים לנו דרכים שונות להגיב לסביבה שלנו.
ולמעשה, נראה שכמה מהשפעות
הילדות המוקדמת והדרך בה גידלו את הילד
משפיעים על הביטוי הגנטי
ולמעשה מפעילים או מכבים גנים שונים
כדי לשים אתכם על מסלול התפתחותי אחר
שעשוי להתאים לסוג העולם שאתם צריכים להתמודד עימו.
אז לדוגמא,
מחקר שנערך במונטריאול עם קורבנות התאבדות
הביט בניתוח לאחר המוות של המוח של האנשים האלה
והסתבר שאם קורבן התאבדות
(אלו בדרך כלל בחורים צעירים)
נחשף להתעללות כילד, ההתעללות למעשה
גרמה לשינוי גנטי במוח
שנעדר ממוחם של אנשים שלא עברו התעללות.
זהו אפקט אפיגנטי
"אפי" פירושו בנוסף,
כך שההשפעה האפיגנטית היא מה שקורה
מבחינה סביבתית, כדי להפעיל או לנטרל גנים מסויימים.
בניו זילנד ישנו מחקר
שנערך בעיירה בשם דונאדין
בו כמה אלפי אנשים
נחקרו מהלידה עד לשנות ה-20 שלהם.
מה שהם גילו זה שהם יכולים לזהות
מוטציה גנטית, גן חריג
שבאמת היה לו איזשהו תפקיד
בנטייה המוקדמת להתנהגות אלימה
אבל רק אם האדם בנוסף לכך
נחשף להתעללות חמורה בילדות.
במילים אחרות, ילד עם הגן החריג הזה
לא יהיה מועד יותר לאלימות מאשר כל אחד אחר,
ולמעשה היה להם שיעור אלימות נמוך יותר
מאשר לאנשים עם גנים נורמליים,
כל עוד לא התעללו בהם כשהם היו ילדים.
דוגמה טובה נוספת לדרכים
שבהן גנים הם לא "פסק הדין הסופי".
יש טכניקה מתוחכמת שאתם יכולים
להוציא גן מסויים מעכבר,
ולעכבר הזה ולצאצאיו לא יהיה את הגן הזה.
"העפתם" את הגן הזה.
אז יש גן אחד מסויים שמקודד
חלבון שקשור איכשהו
ליכולת למידה ולזיכרון, ובעזרת הניסוי המופלא הזה
אתם "מעיפים" את הגן הזה
ויש לכם עכבר שלא לומד כל כך טוב.
'הו! בסיס גנטי לאינטליגנציה!'
מה שהיה הרבה פחות מוערך במחקר פורץ הדרך ההוא,
שהוזכר בתקשורת על ימין ועל שמאל,
זה שאם לוקחים את העכברים המוגבלים גנטית האלה,
ומגדלים אותם בסביבה הרבה יותר עשירה
ומגרה מאשר עכברים רגילים בכלוב מעבדה,
והם התגברו לחלוטין על החוסר הזה.
אז כשמישהו אומר היום
'הו, ההתנהגות הזאת גנטית',
אז אפילו אם זאת אימרה שנכון להגיד אותה
מה שאתם אומרים זה:
לגנים יש חלק בדרך שבה
שהאורגניזם הזה מגיב לסביבה,
גנים עשויים להשפיע על
מידת המוכנות של האורגניזם
להתמודד מול אתגר סביבתי מסויים.
אתה יודע, זאת לא הגירסה שיש לרוב האנשים בראש,
ואני לא רוצה להטיף יותר מידי,
אבל לך כמה צעדים קדימה עם
הגירסה המוכרת ש"זה גנטי",
וזה לא כזה רחוק מהיסטוריית השבחת הגזע
ודברים מהסוג הזה.
זאת תפיסה מוטעית נפוצה
והיא עלולה להיות די מסוכנת.
סיבה אחת לכך
שההסבר הביולוגי לאלימות...
סיבה אחת לכך שההשערה הזו
עלולה להיות מסוכנת, לא רק מטעה,
היא ממש יכולה לגרום לנזק...
זה בגלל שאם אתה מאמין בזה
אפשר בקלות לומר:
"טוב, אין מה לעשות
כדי לשנות את הנטייה המוקדמת
שיש לאנשים להפוך לאלימים;
כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להעניש אותם - לכלוא אותם
או להוציא אותם להורג,
אבל אנחנו לא צריכים לדאוג לגבי לשנות
את הסביבה החברתית או את התנאים החברתיים המוקדמים
שעשויים לגרום לאנשים להפוך לאלימים, בגלל
ש'זה לא רלוונטי"'.
הטיעון הגנטי נותן לנו את המותרות של להתעלם
מגורמים היסטוריים וחברתיים מהעבר ומההווה,
ובמילותיו של לואי מננד
שכתב בניו יורקר
בצורה מאוד מתחכמת, הוא אמר:
'זה הכל בגנים... הסבר לגבי למה הדברים הם כמו שהם
שלא מאיים על הדברים כמו שהם.
למה שמישהו ירגיש לא מאושר
או יתנהג בצורה שנוגדת מוסכמות חברתיות
אם האדם הזה חי
באומה הכי חופשית והכי משגשגת על פני האדמה?
לא יכול להיות שזאת המערכת.
חייב להיות איזה כשל בחיווט איפשהו'.
שזאת דרך טובה לנסח את זה.
אז הטיעון הגנטי הוא פשוט התחמקות
שמאפשרת לנו להתעלם
מהגורמים החברתיים והכלכליים והפוליטיים
שלמעשה נמצאים בבסיסן
של הרבה התנהגויות בעייתיות.
[חקר מקרה: התמכרות]
התמכרויות לרוב
נתפסות כקשורות לסמים
אבל בהסתכלות רחבה יותר
אני מגדיר התמכרות ככל התנהגות
הקשורה להשתוקקות
עם הקלה זמנית
ועם השלכות שליליות לטווח הארוך
יחד עם חוסר שליטה, כך שהאדם
רוצה לוותר או מבטיח לעשות זאת
אבל לא מסוגל לקיים
וכשמבינים את זה,
רואים שיש עוד הרבה התמכרויות
חוץ מהתמכרויות הקשורות לסמים.
יש התמכרות לעבודה; התמכרות לקניות;
לאינטרנט; למשחקי וידאו...
יש את ההתמכרות לכוח. אנשים שיש להם כוח אבל הם
רוצים עוד ועוד; שום דבר לא מספיק להם.
רכישה - תאגידים שחייבים שיהיה להם עוד ועוד.
ההתמכרות לנפט
או לפחות לעושר ולמוצרים
הזמינים לנו בזכות הנפט.
ראו את ההשלכות השליליות על הסביבה.
אנחנו הורסים את אותה הארץ
שבה אנו חיים, למען ההתמכרות הזו.
התמכרויות אלה, הן הרבה יותר
הרסניות בהשלכותיהן החברתיות
מאשר ההתמכרויות לקוקאין והרואין של מטופליי מהשכונות המזרחיות של העיר.
ובכל זאת, הן מתוגמלות ונחשבות למכובדות.
מנהל חברת הטבק, המכניס רווח גדול יותר
יתוגמל באופן הרבה יותר משמעותי.
הוא לא יאלץ להתמודד עם ההשלכות השליליות, חוקיות או אחרות.
למען האמת, הוא חבר נכבד
בוועדי מנהלים של מספר תאגידים אחרים.
אבל, מחלות הנגרמות מעישון טבק
הורגות כ-5 וחצי מליון אנשים בעולם מדי שנה.
בארה"ב הן הורגות 400 אלף אנשים כל שנה.
ואנשים אלו מכורים למה? לרווח.
הם מכורים ברמה כזו
שהם בעצם בהכחשה
לגבי ההשפעה של מעשיהם,
דבר האופייני למכורים - הכחשה.
וזה נחשב מכובד. זה מכובד
להיות מכור לרווח בלי להתחשב במחיר.
אז מה שמקובל ומה שמכובד
זו תופעה שרירותית מאוד בחברה שלנו
ונראה שככל שהנזק גדול יותר
כך ההתמכרות מכובדת יותר.
[המיתוס]
ישנו מיתוס נפוץ שסמים הם ממכרים כשלעצמם
למעשה, המלחמה בסמים מבוססת
על ההנחה שאם תאסור את מקור הסמים,
תוכל להתמודד עם ההתמכרות בדרך זו.
אם מבינים את ההתמכרות במובן הרחב יותר
רואים ששום דבר כשלעצמו אינו ממכר.
שום חומר, שום סם אינו ממכר כשלעצמו
ושום התנהגות אינה ממכרת כשלעצמה.
אנשים רבים מסוגלים לערוך קניות בלי להפוך למכורים לקניות
לא כולם הופכים למכורים לאכילה.
לא כל מי ששותה כוס יין הופך לאלכוהוליסט.
אז הנושא האמיתי הוא, מה הופך בני אדם לפגיעים
מכיוון שהשילוב של אדם פגיע
ושל החומר או ההתנהגות הממכרים פוטנציאלית
הם מה שגורם להתמכרות להופיע במלואה.
בקיצור, לא הסם הוא שממכר,
אלא רגישותו של האדם,
להיות מכור לחומר או להתנהגות מסויימים.
[סביבה]
אם נרצה להבין
מה גורם לאנשים להיות פגיעים
אנו למעשה חייבים להתבונן בחווית החיים.
הרעיון הישן, ולמרות שהוא ישן, הוא עדיין
נפוץ, שהתמכרויות נגרמות מסיבה גנטית
הוא פשוט לא קביל מבחינה מדעית.
מה שבעצם קורה הוא שחוויות מסוימות בחיים
גורמות לאנשים להיות פגיעים.
חוויות חיים שלא רק מעצבות את אישיותו של
האדם, ואת צרכיו הפסיכולוגים
אלא גם ממש את מוחו בדרכים מסוימות
ותהליך זה מתחיל ברחם.
[טרום-הלידה]
מחקרים הראו, לדוגמא
שאם גורמים לאשה בהריון להרגיש במצוקה
סביר יותר להניח שלילדים שלה יהיו
מאפיינים ההופכים אותם למועדים להתמכרות
וזה בגלל שההתפתחות מעוצבת
על ידי הפסיכולוגיה והחברה הסביבתית.
אז הביולוגיה של בני האדם מושפעת ומתוכנתת
במידה רבה על ידי חוויות החיים כבר ברחם.
סביבה אינה מתחילה בלידה.
סביבה מתחילה כבר כאשר יש לך סביבה.
כבר כשאתה עובר, אתה חשוף
לכל אינפורמציה שמגיעה דרך מחזור הדם של אמך
הורמונים, רמת חומרים מזינים...
הדוגמא המובהקת לזה -
משהו שנקרא חורף הרעב ההולנדי
ב-1944, נאצים כובשים את הולנד
ומכל מיני סיבות הם מחליטים
לקחת את כל האוכל ולהפנות אותו לגרמניה.
במשך שלושה חודשים כולם שם היו מורעבים,
רבבות אנשים גוועים ברעב.
האפקט של חורף הרעב ההולנד הוא:
אם היית עובר בשליש השני או השלישי להריון בזמן ההרעבה
הגוף שלך 'למד' משהו מאד ייחודי בזמן הזה.
כפי שמתברר, בשליש השני והשלישי להריון, מה שגופך עושה זה
מתחיל לנסות ללמוד על הסביבה:
ובכן, כמה מאיים הוא המקום שבחוץ?
כמה שופע? כמה חומרים מזינים אני מקבל
דרך מחזור הדם של אמא?
תהיה עובר שהיה מורעב בזמן הזה והגוף שלך
מתכנת (את עצמו) לעולמים
להשתמש מאוד מאוד בחסכנות בסוכר ושומן
ומה שתעשה זה שתצבור כל חלקיק שלו.
תהיה עובר ברעב החורף ההולנדי וחצי מאה לאחר מכן,
כשכל השאר ללא שינוי
סביר יותר להניח שיהיה לך לחץ דם גבוה
השמנת יתר או בעיות בחילוף חומרים.
זו דוגמא לסביבה שבאה במקום מאד לא צפוי.
אתה יכול להכניס חיות מעבדה למצוקה כשהן בהריון
ולצאצאים שלהן יהיה יותר סיכוי
להשתמש בקוקאין ובאלכוהול כמבוגרים.
אפשר להכניס נשים הרות למצוקה, לדוגמא במחקר בריטי
לנשים שעברו התעללות בזמן ההריון
תהיינה רמות גבוהות יותר של
הורמון הסטרס קורטיזול בשליה בזמן הלידה
והסיכוי גדול יותר להיווצרות תנאים
שיגבירו את רגישות ילדיהן להתמכרויות עד גיל 7 או 8.
אז "לחץ בתוך הרחם" כבר מכין את הקרקע
לסוגים שונים של בעיות נפשיות.
מחקר ישראלי שנעשה על ילדים
שנולדו לאמהות שהרו
לפני פרוץ מלחמת ששת הימים...
נשים אלה, כמובן, היו מאוד לחוצות
ובקרב ילדיהן יש שכיחות גבוהה יותר של סכיזופרניה
מאשר אצל הממוצע המחזורי.
אז, יש היום הרבה ראיות לכך שלהשפעות הטרום-לידתיות
יש חותם ענק על בן האדם המתפתח.
[ינקות]
הנקודה לגבי התפתחות אנושית
והתפתחות המוח האנושי בפרט
היא שהיא מתרחשת בעיקר תחת השפעת הסביבה
ובעיקר אחרי הלידה.
אם נשווה אותנו לסוס
שיכול לרוץ ביום הראשון לחייו
אפשר לראות שאנחנו מאוד לא מפותחים.
אנחנו לא יכולים להגיע לרמה גבוהה של קואורדינציה נוירולוגית
שיווי משקל, חוזק שרירים, חדות ראיה
עד גיל שנה וחצי, שנתיים.
וזה משום שהתפתחות המוח שאצל הסוס
מתרחשת בתוך הסביבה הבטוחה של הרחם,
באדם היא חייבת לקרות אחרי הלידה
וזה קשור להיגיון אבולוציוני פשוט;
מאחר והראש נעשה גדול יותר, שזה מה שהופך אותנו לבני אדם...
ההתפתחות של המוח הקדמי היא
מה שיוצר את המין האנושי, למעשה...
ובה בעת, אנו הולכים על שתי רגליים, אז האגן שלנו נעשה צר יותר
כדי לאפשר זאת.
אז יש לנו אגן צר יותר וראש גדול יותר...
בינגו: אנו מוכרחים להוולד בטרם עת!
וזה אומר שהתפתחות המוח שאצל חיות אחרות
מתרחשת בתוך הרחם,
אצלנו, חלה אחרי הלידה.
והרבה ממנה תחת ההשפעה של הסביבה.
המשמעות של "דרוויניזם עצבי" היא פשוט
שמעגלי הנוירונים שמקבלים את הקלט ההולם מהסביבה
יתפתחו בצורה מיטבית ואלו שלא,
לא יתפתחו בצורה מיטבית או שלא יתפתחו כלל.
אם תיקחו ילד שנולד עם עיניים בריאות לחלוטין
ותשימו אותו בחדר חשוך למשך חמש שנים
הוא יהיה עיוור לאחר מכן לשארית חייו
בגלל שהמסלולים העצביים של הראיה זקוקים לגלי אור כדי להתפתח
ובלעדיהן אפילו המעגלים הבסיסיים
הנוכחים והפעילים בלידה
יתנוונו וימותו ולא יתפתחו חדשים.
[זיכרון]
ישנה דרך משמעותית בה
חוויות מוקדמות מעצבות את התנהגותם של בוגרים
ואפילו... ובמיוחד חוויות מאוד
מוקדמות, שאי אפשר לזכור.
מתברר שישנם שני סוגים של זיכרון.
ישנו ה"זיכרון מפורש" שהוא זיכרון נשלף,
זה כשאפשר להיזכר בעובדות
פרטים, אירועים ונסיבות.
אבל החלק של המוח שנקרא ההיפוקאמפוס
שמקודד את הזיכרון הנשלף
לא מתחיל אפילו להתפתח בצורה משמעותית עד גיל שנה וחצי
ולא מגיע להתפתחות מלאה עד הרבה מאוחר יותר.
ולכן כמעט לאף אחד
אין יכולת לשחזר אירועים שקרו לפני גיל שנה וחצי.
אך ישנו סוג אחר של זיכרון
שנקרא "זיכרון מרומז"
שהוא, בעצם, זיכרון רגשי
בו ההשפעה הרגשית והפרשנות של הילד
את החוויות הרגשיות האלה נחקקת במוח
כמעגלים עצביים המוכנים לפעולה
בלי זיכרון נשלף ספציפי.
אז כדי להמחיש לכם:
לאנשים שאומצו יש לעיתים תכופות
תחושת דחייה שנמשכת לכל אורך חייהם.
הם אינם זוכרים את תהליך האימוץ.
הם אינם יכולים לזכור את ההיפרדות מהאם הביולוגית
בגלל שאין שום דבר שאפשר להיזכר בעזרתו.
אבל הזיכרון הרגשי של ניתוק ודחייה
טבוע עמוק במוחותיהם.
ולכן, הם יותר מועדים
לחוות תחושת דחייה
ומצוקה רגשית גדולה
כשהם תופסים את עצמם כדחויים
מאשר אנשים אחרים.
דבר זה אינו ייחודי לאנשים
שאומצו, אבל הוא חזק אצלם במיוחד
בגלל התפקיד הזה של הזיכרון המרומז.
אנשים שהם מכורים למשהו, בהתחשב
בספרות המחקרית וגם על פי הנסיון שלי,
המכורים הכבדים, כמעט כולם
היו נתונים להתעללות כילדים
או שסבלו אובדן רגשי כבד.
הזכרונות הרגשיים, המרומזים שלהם
הם של עולם שאיננו בטוח
ושאיננו עוזר; מטפלים שאין לסמוך עליהם
ומערכות יחסים שאינן
בטוחות דיין כדי להפתח לפגיעות
ולכן התגובות שלהם נוטות להיות -
להרחיק עצמם
מיחסים אינטימיים באמת;
לא לבטוח בדמויות מטפלות,
רופאים ואנשים אחרים אשר מנסים לעזור להם
ולרוב רואים את העולם כמקום לא בטוח...
וזהו בדיוק התפקיד של הזיכרון המרומז
שלפעמים קשור למאורעות שהם אינם זוכרים אפילו.
[מגע]
תינוקות שנולדו כפגים, לרוב נמצאים באינקובטורים
וסוגי מכשור שונים
ומכונות במשך שבועות ואולי חודשים.
זה ידוע היום שאם יגעו
בילדים אלה וילטפו אותם בגבם
אפילו רק 10 דקות ביום זה יקדם את התפתחות המוח שלהם.
אם כך, המגע האנושי הוא חיוני להתפתחות
ולמען האמת, תינוקות שאף פעם לא מרימים אותם פשוט ימותו.
מגע הוא עד כדי כך
צורך בסיסי לבני אדם.
בחברה שלנו, קיימת נטייה מצערת
לומר להורים לא להרים את ילדיהם, לא להחזיק אותם
לא להרים תינוקות שבוכים מחשש שזה יפנק אותם
או לעודד אותם שישנו בלילה
לא מרימים אותם...
שזה בדיוק ההיפך ממה שהילד זקוק לו
והילדים הללו עשויים לחזור לישון משום שהם מוותרים
והמוחות שלהם פשוט נכבים בתור
דרך להגן מפני הפגיעות
של להינטש בעצם ע"י הוריהם
אבל זכרונותיהם המרומזים יהיו
אלו של העולם שלא שם עליהם.
[ילדות]
רבים מן ההבדלים האלה מובנים מוקדם מאוד בחיים.
במובן מסויים, החוויה ההורית של מצוקה
כמה קשים החיים או כמה קלים הם
מועברת הלאה לילדים.
בין אם דרך דיכאון לאחר לידה
או הורים שנוהגים בקוצר רוח עם
ילדיהם משום שהיה להם יום רע
או פשוט מהיותם עייפים מדי בסוף היום...
ולדברים האלו יש השפעות מאוד חזקות בתכנות
ההתפתחות של ילדים, שאנו יודעים עליה הרבה היום
אבל הרגישות המוקדמת הזו אינה סתם טעות אבולוציונית.
היא קיימת שוב במינים רבים ושונים.
אפילו בנבטים יש תהליך הסתגלותי מוקדם
לסוג הסביבה שהם גדלים בה
אבל עבור בני אדם, ההסתגלות היא לטיבם של יחסים חברתיים.
וכך, החיים המוקדמים:
כמה טיפוח, כמה עימותים, כמה תשומת לב אתה מקבל
הן דוגמיות לסוג העולם שאתה עשוי לגדול בו.
האם אתה גדל בעולם שבו
עליך להילחם עבור מה שאתה יכול לקבל;
להיזהר; לדאוג לעצמך; ללמוד לא לבטוח באחרים...
או שאתה גדל בחברה שבה אתה תלוי
ביחסי גומלין, הדדיות, שיתוף פעולה, שבה אמפתיה היא חשובה
שבה בטחונך תלוי ביחסים טובים עם אנשים אחרים...
וזה דורש התפתחות
רגשית וקוגנטיבית שונה מאוד
וזה הסיפור של הרגישות המוקדמת.
והורות היא כמעט, באופן לא מודע
שיטה להעברה של החוויה הזו לילדים...
של סוג העולם שהם נמצאים בו.
פסיכיאטר הילדים הבריטי החשוב, די.וו. ויניקוט, אמר
שבעיקרון שני דברים יכולים להשתבש בילדות.
אחד הוא שדברים קורים שלא צריכים לקרות
והשני הוא דברים שצריכים לקרות אבל לא קורים.
בקטגוריה הראשונה, נמצאות החוויות הדרמטיות המתעללות
וחוויות הנטישה של
המטופלים שלי משכונות המצוקה ושל מכורים רבים.
זה מה שלא היה צריך לקרות אבל קרה.
ובנוסף, יש את תשומת הלב שלא נובעת מלחץ,
ואיננה חסרה עקב היסח הדעת
של ההורה, תשומת לב שכל ילד צריך,
שפעמים רבות ילדים לא מקבלים.
לא מתעללים בהם, הם לא מוזנחים
הם לא עוברים טראומה
אבל מה שצריך לקרות -
הנוכחות של ההורה הזמין רגשית והמטפח,
פשוט אינה זמינה להם עקב
הלחצים בחברה שלנו והסביבה ההורית.
והפסיכולוג אלן שור מכנה את זה "נטישה מקרוב"
כאשר ההורה נוכח פיזית
אבל נעדר רגשית.
אני ביליתי...
בערך את 40 השנה האחרונות של חיי
כשאני עובד עם האנשים האלימים ביותר שהחברה שלנו מייצרת:
רוצחים, אנסים וכן הלאה.
בנסיון להבין מה גורם לאלימות הזאת.
גיליתי שהפושעים האלימים ביותר בבתי-הסוהר שלנו
היו קורבנות בעצמם
לרמה כזאת של התעללות בילדות, שהייתה מעבר
למה שאי פעם חשבתי להשתמש במונח התעללות לגביו.
לא היה לי מושג לגבי עומק
הקיפוח שילדים בחברה שלנו
חווים לעיתים קרובות מדי.
האנשים האלימים ביותר שראיתי היו בעצמם הניצולים
של נסיון הרצח שלהם עצמם לרוב מידי הוריהם
או אנשים אחרים בסביבתם החברתית
או שהם היו הניצולים של בני משפחה שנהרגו,
בני המשפחה הקרובים ביותר שלהם, ע"י אנשים אחרים.
הבודהה טען שכל דבר תלוי בכל שאר הדברים.
הוא אמר 'האחד מכיל את הרבים והרבים מכילים את האחד'.
שלא ניתן להבין דבר כשהוא בנפרד מסביבתו.
העלה מכיל את השמש, השמיים ואת האדמה, ללא ספק.
זה כבר הוכח כנכון, כמובן
בכל התחומים ובמיוחד כשזה נוגע להתפתחות אנושית.
המונח המדעי המודרני לזה
הוא האופי "הביו פסיכו חברתי" של התפתחות האדם
הטוען כי הביולוגיה של בני האדם
תלויה מאוד ביחסי הגומלין שלהם עם
הסביבה החברתית והפסיכולוגית.
ובאופן ספציפי, הפסיכיאטר והחוקר
דניאל סיגל באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, UCLA
טבע מושג בשם "נוירוביולוגיה בין-אישית"
שאומר כי הדרך
בה מתפקדת מערכת העצבים שלנו
תלויה
…

Need subtitles from another video?